החלטה בתיק רע"א 3281/11

א.        בקשה למינוי כונס נכסים זמני על מניות החברות המפורטות בפסק בוררות בין הצדדים שניתן על ידי מר אשר גבאי ביום 10.11.10 (להלן פסק הבוררות) ואושר בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ) בה"פ 31404-11-10 מיום 6.1.11

רקע עובדתי והליכים קודמים

ב.        הרקע לפרשה זו מפורט בהחלטתי מיום 28.11.11 בתיק שבכותרת. בקליפת אגוז אציין כי מדובר בסכסוך עסקי, מצער על פי נסיבותיו האנושיות, בין אב (המשיב) (להלן דוד) לבנו (המבקש) (להלן לירון). לאחר שאושר פסק הבוררות בין הצדדים ולאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשה לביטול החלטתו בה אישר את פסק הבוררות, הגיש דוד לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ובסמוך לה הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 13.7.11, לאחר קבלת תשובתו של המשיב, הורה חברי השופט י' דנציגר כי הבקשה תידון לפני הרכב. ביום 22.8.11 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי, והורה על עיכוב ביצועו של פסק הבוררות בכל הנוגע לחיובים שאינם כספיים (קרי, העברת מניות ונכסים אחרים) - אך דחה את הבקשה בכל הנוגע לביצועם של החיובים הכספיים (להלן צו עיכוב הביצוע). בהמשך לכך עתר דוד לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצועם של החיובים הכספיים שבפסק הבוררות. ביום 28.11.11 הוריתי על קבלת הבקשה באופן חלקי במובן זה שדוד נדרש להעביר סכום החיוב הכספי הנטען על ידי לירון, קרי 1,250,000 ש"ח, לידיו הנאמנות של בא כוחו של לירון, עו"ד מרדכי גלוסקה (להלן הפיקדון). בהמשך לכך הגיש דוד בקשה לעיון מחדש בהחלטתי האמורה, במסגרתה עתר להמרת הפקדת החיוב הכספי בשעבוד נכס השייך לחברה בה הוא שותף. בהחלטתי מיום 25.12.11 נדחתה הבקשה, תוך שהארכתי, לפנים משורת הדין, את מועד הפקדת החיובים הכספיים עד ליום 15.1.12.

ג.        בבקשה הנוכחית עותר לירון למינוי בא כוחו, עו"ד מרדכי גלוסקה, ככונס נכסים זמני על מניות החברות המפורטות בפסק הבוררות (להלן החברות).

טענות הצדדים

ד.        לירון הכתיר את בקשתו כ"דחופה" וביקש כי בית משפט זה יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנות 387ב ו-471(א) ו-471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בכדי למנוע מדוד לעשות שימוש לרעה בצו עיכוב הביצוע כדי לרוקן מתוכן את פסק הבוררות בתקופה שבטרם ההכרעה בהליך שבכותרת, ולקבוע עובדות ב"שטח" שעלולות למנוע את מימוש פסק הבוררות. לירון טוען בהקשר זה כי דוד העביר את מניותיה של חברת אחזקות ב.שבע בע"מ (הנמצאת בשליטתו) בחברת א.א.א אשדוד יזמות בע"מ (להלן א.א.א) לחברה אחרת, ומציין כי על פי פסק הבוררות זכאי לירון לעשרה אחוזים מהון המניות בא.א.א בו מחזיק המשיב; כי בחודש דצמבר 2011 העביר דוד את מניותיו של לירון בחברת מוצא בציון בע"מ (להלן מוצא בציון) לבעלותו של דוד, שלא על דעתו ולא בידיעתו של לירון; כי דוד ניסה למכור מגרש בנס ציונה (להלן המגרש) השייך לחברת כהן יזמות ובניה בע"מ (להלן כהן יזמות), הנזכרת בפסק הבוררות, תוך ריקון החברה מתוכן; וכי דוד פנה לבנק לאומי בבקשה לקבלת הלוואה לחברת צוף ים בע"מ ו/או תדהר דלקים בע"מ (להלן בקשת ההלוואה) תוך שעבוד מניות ומקרקעין, לרבות מניות שנפסק בפסק הבוררות כי הן שייכות ללירון. נוכח כל זאת טוען לירון, כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לניסיון ממשי של דוד לפגיעה בנכסים ולהעלמת חלקם, וכי נוכח העובדה שהדיון בתיק שבכותרת בפני בית משפט זה קבוע לחודש יולי 2012, יש סכנה של ממש לכך שפסק הדין לא ניתן יהא לביצוע אם לא תענה בקשתו. בנוסף לכך טוען לירון כי הפיקדון, שהיה אמור להיות מופקד עד ליום 15.1.12, טרם הופקד עד מועד הגשת בקשתו.

ה.        בתגובה לבקשה, טוען דוד כי יש לדחותה על הסף בנימוק שלבית משפט זה כלל אין סמכות לתת את הסעד שביקש לירון. זאת, משום שתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי נועדה לשמור על תוקפו של סעד זמני שניתן בידי הערכאה הדיונית ולא בסעד זמני שניתן לראשונה בבית משפט של ערעור, וכיוון שלא ניתן סעד זמני בבית המשפט המחוזי, כלל אין תחולה לתקנה זו. כן טוען דוד כי לירון מבקש לעקוף את צו עיכוב הביצוע במקום לתקוף אותו ישירות, וזאת באמצעות טענות (שאינן אמת לטענת דוד) בנוגע לפעולות שמבצע דוד בנכסיו, למרות שאין כל החלטה האוסרת עליו לעשות זאת. דוד מוסיף וטוען כי לירון מבקש למנות כונס נכסים על מניות של 14 חברות אשר להן בעלי מניות רבים שאינם קשורים כלל לסכסוך דנא. גם לגופו של עניין טוען דוד כי אין כל ממש בטענותיו של לירון בנוגע לא.א.א, מוצא בציון, המגרש ובקשת ההלוואה, וגורס בהקשר זה כי לירון מסתיר בבקשתו עובדות חיוניות מבית המשפט ומציג תמונה שאינה מלאה ומדויקת. יתרה מכך, דוד טוען כי לא מתקיים ולוא גם מבחן אחד מאלה הנדרשים למתן סעד זמני. במסגרת זאת, טוען דוד כי בקשתו של לירון הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים; כי אין ולוא גם ראשית ראיה להברחת נכסים או ביצוע פעולות שלא כדין; וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת אי מינוי כונס הנכסים עקב הנזקים העצומים שייגרמו לדוד ולשאר בעלי המניות בחברות אם תתקבל בקשתו של לירון, בעוד שלאחרון לא ייגרם כל נזק כתוצאה מאי המינוי. דוד מדגיש גם כי לירון לא הצביע על כל זכות למנוע מן החברות עצמן, להבדיל מדוד, לבצע עסקאות כראות עיניהן. נוכח כל זאת מבקש דוד כי הבקשה תדחה.

דיון והכרעה   

ו.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לה. כידוע, מינוי כונס נכסים הוא סעד חמור, שכן בפעולותיו הוא מפקיע את שליטתו של אדם בקניינו (רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ, פ''ד נו(6) 550, 554). מתן צו כזה מחייב איפוא זהירות רבה ומיוחדת מצד בית המשפט (רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). קל וחומר כי זהירות מיוחדת נדרשת במתן צו כזה בהליכי ערעור לאחר שניתן צו לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו בענייננו.

ז.        לא אמנע מהעיר במישור המשפטי, כי טענתו של דוד לפיה אין ליתן סעד זמני בערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי כיוון שלא ניתן סעד זמני בערכאה הראשונה - אינה מקובלת עלי כשלעצמה, גם אם החלטתי שלא ליתן את הסעד המבוקש. בע"א 3128/07 סייד נ' המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל חיפה (לא פורסם, 1.8.07) נזדמן לי לומר:

"תקנה 471 פורשה בפסיקה באופן מצומצם, כחלה רק מקום שנדרש לשמור על תוקפו של סעד זמני שניתן בערכאה הדיונית במסגרת תובענה שנדחתה לאחר מכן...ואולם, אכן, כלל זה אינו בחינת בל יעבור. שהרי כל שמוסמכת הערכאה הדיונית לפסוק מוסמך לפסוק גם בית משפט של ערעור, והרשות נתונה"

ראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית, 2009), 681. ואולם אטעים גם כאן: דומה כי הגישה המצמצמת מייסדת עצמה בעיקר על פרשנותו של נוסח תקנה 471 (א) (ראו ע"א 459/89 טורטן נ' ההתאחדות לספורט פ"ד מג(4) 563, 565). אך ככל שנדרשים אנו לתכלית התקנה, הרי גם אם אין הסעד הזמני בערעור מכוון ליצירת מצב חדש כשלעצמו, מנגד אין לנעול את הדלת כלפי התמודדות עם מצבים חדשים ולא צפויים העשויים להתעורר בגדרי ערעור. ועל כן יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ואין לומר כי סעד זמני בערעור מותנה "הרמטית" בסעד זמני שניתן בהליך הדיוני.

ח.       לגופם של דברים, לירון לא הוכיח ניסיון להברחת נכסים מצד דוד, והציג בפני בית המשפט תמונה שאינה מלאה, בלשון המעטה. כך, מתברר כי העברת מניותיה של חברת אחזקות ב.שבע בע"מ בא.א.א בוצעה כבר ביום 28.4.11, קרי כארבעה חודשים בטרם ניתן צו עיכוב הביצוע. עוד מתברר כי ביום 16.2.09 נחתם בין לירון לבין דוד הסכם נאמנות (שצורף כנספח לתשובתו של דוד) בנוגע למניותיו של דוד במוצא מציון, שבמסגרתו נקבע כי כל הזכויות במניות שייכות לדוד בלבד. יצויין כי לטענתו של לירון בכוונתו להגיש לבית המשפט המוסמך בקשה לביטול הפעולות שנעשו במניות מוצא מציון ובית המשפט יפסוק כמובן ככל שימצא לנכון, אך ממילא מתברר כי פסק הבוררות אינו מתייחס למניות אלו; גם זכרון הדברים שצירף לירון כתמיכה לטענתו כי דוד ניסה למכור את המגרש בניסיון לרוקן את כהן יזמות מתוכן, הוא מסמך לא חתום וללא ציון שם הרוכש, אשר נערך ביום 30.9.09, קרי כשנתיים לפני שניתן צו עיכוב הביצוע. יתרה מכך, על פי מסמך רשמי של רשות המיסים (שצורף כנספח לתשובתו של דוד), המגרש נמכר בידי כהן יזמות שנים לא מעטות לפני שניתן צו עיכוב הביצוע. בנוסף לכך, מתברר כי המכתב אותו צירף לירון כתמיכה לטענתו בנוגע לבקשת ההלוואה נשלח עוד ביום 9.11.10, קרי כתשעה חודשים לפני שניתן צו עיכוב הביצוע.

ט.       העולה מן המקובץ הוא כי אין ראיות מהימנות לכאורה לנסיונות מצד דוד להבריח נכסים או לרוקן מתוכן את החברות שאליהן מתייחס פסק הבוררות, בחסות צו עיכוב הביצוע, כפי שטען לירון. בנסיבות אלה, אין צורך להידרש לשאלת מאזן הנוחות ולהשפעתו האפשרית של מינוי כונס נכסים על בעלי מניות אחרים בחברות, שאינם קשורים לסכסוך בין לירון לדוד. בשולי הדברים אעיר כי ברי שחובתו של דוד להפקיד את הפיקדון בעינה עומדת, ואם אכן לא עמד בה, יוכל לירון לפעול בדרכים החוקיות הפתוחות בפניו כדי להוציא לפועל את החיובים הכספיים שנקבעו בפסק הבוררות, אולם אין לכך דבר עם הבקשה הנוכחית.

י.        אשר על כן, איני נעתר לבקשה. לירון ישא בשכר טרחת עורך דינו של דוד בבקשה זו בסך של 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏כ"ח בשבט התשע"ב (‏21.2.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רח